ההצגה "תהילה"

כך כתוב על ההצגה תהילה של תיאטרון החאן, בה נצפה מחר:

תהילה, סיפור מסע המתאר את חיפושו של סופר אחד, אחר משמעות בחייו. לאחר שהייה ממושכת בחו"ל, שב הסופר לירושלים. המפגש המחודש עם העיר ועם המתגוררים בתוכה מותיר אותו חסר שקט. באחד הימים הוא פוגש באקראי בתהילה, זקנה צדקת. בין השניים נקשרת שיחה והיא מעוררת את סקרנותו. לאחר פגישה זו, נפגש הסופר עם אנשים שונים בירושלים - חכם ירושלמי ורבנית זקנה המתגוררים גם הם גרים בעיר העתיקה.

מפגשים אלו מעוררים את השאלה אודות הקשר בין העבר להווה ואודות משמעות מפגש פשוט בין אנשים.כשהסופר ייתקל שוב בתהילה הוא יתחיל לתמוה האם יד נעלמה היא המכוונת את השניים להיפגש או שמא הצורך שלהם זה בזו?

אט אט ייחשף לסיפור עברה של תהילה עד שלבסוף תתגלה המהות האמיתית של החיבור בין השניים, אשר עיקרו גאולה.

מתוך הביקורות:

הצגה מעודנת ויפה המציגה התמודדות ראויה ואפילו מרשימה בניסיון לתרגם את הפיוט של עגנון לשפת הבמה.

-- שי בר יעקב, ידיעות אחרונות

הסיפור המופלא של עגנון זוכה לגירסא בימתית ייחודית, המכבדת את הלשון והדמויות, ובוראת מהם עולם מלא פרטי חיים ועיצוב... לי נראה כי זאת אחת מעבודות העיבוד היפות והענוותיניות שראיתי. שעה של נחת מלאה בפרטים מאלפים.

-- מיכאל הנדלזלץ, הארץ

..תהילה גולמה בצורה מדהימה ע"י  בובה... המחזתו והעלתו של המחזה היא הצלחה לעדות לכך שניתן באמצעים מיניאליים ובכישרון לעבד קלאסיקה לתיאטרון מודרני, קליט ומעניין... בימוי מבריק ומלא דמיון...הקהל נותר רתוק לכיסאו הודות לעיבוד המצוין של המחזה וגם ובעיקר הודות לבימוי, משחק, תפאורה והמוסיקה המבריקים... חוויה נדירה...

הבימוי של שיר גולדברג הוא מקורי ביותר והתפאורה של נטשה טוכמן-פוליאק, מינימאליסטית ועוזרת לבמאית לעצב הצגה קאמרית עם מינימום אביזרים ומקסימום כישרון. המוסיקה של דניאל סלומון, אחד המוסיקאים המוערכים  ביותר תעשיית המוסיקה הישראלית, מעניקה את האווירה הנכונה, ורוני כהן שעל התאורה משלים את התמונה בגוונים המתאימים...

שלושה שחקנים מותירים חוויה נדירה... לתמר אלקן נוכחות בימתית מרשימה. היא מפעילה את הבובה בצורה מושלמת... יואב היימן – נוכחותו הבימתית כובשת. את ההצגה גונב יהויכין פרידלנדר. התפקיד מבוצע בהומור ובחינניות..

-- ירח טל, מגזין בר אילן

סוד קסמו של העיבוד הבימתי של פנקס וגולדברג לסיפורו המופלא והיהודי כל כך של עגנון טמון בעיצוב הבימתי המיוחד, הכולל שימוש בתפאורה ניידת ומפתיעה, שלעתים היא חלק מתלבושות השחקנים, והבחירה במריונטה כדמותה של תהילה. את הבובה מפעילה ומדברת אלקן בכישרון רב, ובניסיון שמצליח לאורך כל ההצגה כמעט להעביר לקהל את דמותה המיתית של הזקנה הענוונתנית. שפתו הייחודית והמסוגננת של עגנון מקבלת מקום של כבוד בהצגה, והשחקנים מתמודדים בהצלחה עם הגשת הטקסט הסיפורי. בראשם פרידלנדר הנפלא והוותיק בקבוצה, שפרט להיותו מספר מוצלח, הוא גם מגלם הוא גם מגלם באופן משעשע את דמות הרבנית ודמויות משנה נוספות. היימן משכנע אף הוא בתפקיד הסופר התועה שכרוך אחרי תהילה. ברקע מתנגנת המוזיקה המקסימה של סלומון שמוסיפה ממד ייחודי לחוויה.

-- מאיה נחום שחל, כלכליסט