רגע אחרי

אין לי מילים! זה לא נכון. יש לי המון מילים. אולי אפילו יותר מדי מילים, שרצות לי בראש וקצת מתבלבלות, מתארות מנעד שלם של רגשות - עצב, שמחה, גאווה... 

היה אתמול מפגש קסום. אני לא אוהבת את הביטוי "אין דברים כאלה", אבל באמת שאין דברים כאלה - עשרות בני נוער שיושבים כמה שעות יחד בשיחה הכי אינטימית. התרגשתי לראות כיצד אתם מישירים מבט לחבר ואומרים לו את שבחו בפניו מעמוק לבבכם. אלו היו רגעים נדירים ברגישות ובאמת שלהם. בלי רוע, ציניות, מסכות. רק טוב, פירגון ואהבה.

תודה להורים שלכם על המתנה הנהדרת והברכה הנוגעת. 

תודה למשפחת קריב על רוחב ליבה הבלתי יתואר. 

תודה שהיה חשוב לכם להיות עוד רגע ביחד. 

זהו. עכשיו אפשר לצאת לחופשה ארוכה, לנוח, להרגע, לבלות, קצת להתבטל (או הרבה), לאגור כוחות לקראת ההרפתקאה הבאה. 

שימרו על עצמכם. להגיד לכם לא להשרף בשמש, כמו שראינו אתמול, זה כבר מאוחר מדי. 

רגע לפני

אחת לכמה זמן אני כותבת כאן את הגיגי, וכמו תמיד, גם עכשיו לא ברור לי בדיוק למי אני כותבת. תגובות לפוסטים הללו לרוב אין. יחד עם זאת, רגע לפני הפרידה אני מבינה שכחלק מהדברים שיבואו על סיומם בעוד יומיים יכלל גם בלוג זה. 

עכשיו אני נלחצת שיש לי עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקתי לומר לכם - לשאול, להודיע, להסביר, לנזוף, לבקש וכו'. מה שאספיק עוד לומר לכם בעל פה ובכתב ביומיים הקרובים אני מקווה שיהיה משמעותי. ואולי טוב שאני נפרדת מכם בתחושה שעוד לא מיציתי, עם טעם של עוד. 

זו היתה שנה מאוד גדושה ומאומצת עבורי. איכשהו נדמה לי שהיא עברה נורא מהר. גם לכם? או שהלחצים והחובות גרמו מבחינתכם לזמן להתארך עד מאוד? 

הנה, תשובה על השאלה הזו אני למשל כבר לא אזכה לשמוע מכם.

השבוע פגשתי תלמיד שלי לשעבר, שהיום הוא כבר "ילד" גדול בן 36. הוא התפלא על כך, שאני זוכרת את כל הילדים מכיתתו ב'אמנויות', עד כדי כך התפלא, שאפילו לא היה לי נעים שידע בנוסף גם איזה פרטים טפלים אני זוכרת. ניסיתי להסביר לו שקשרים משמעותיים מטביעים את חותמם ולא נמחים כך סתם עם השנים. 

כשעמדתם היום בחזרה על הבמה סקרתי אתכם במבטי וחשבתי לעצמי שעם כל אחד מכם יש לי קשר ייחודי. עם כל אחד עברתי מסע משמעותי - ריגשי, עמוק וחשוב. היו סמוכים ובטוחים שגם אם מרחוק - ימשיך להיות לי אכפת מכם תמיד. אחרי הכל, יצרנו כאן משהו מיוחד שלנו, לא? משהו, שכמיטב הקלישאה "זר לא יבין".

אני מאחלת לכם שתעמדו מחר בטקס גאים. שההתרגשות שלכם תהיה טובה. שיתווסף לזיכרון הקולקטיבי שלכם עוד משהו להתענג עליו. 

ואני - אחבק אתכם חזק ואומר לכם שוב, בלי שאף אחד ישמע (שהרי אמרנו שאף אחד לא באמת קורא מה שאני כותבת כאן) שאני אוהבת אתכם. 

פרידה

ערב מגמה אחרון - קונצרט המגמה למוסיקה

הנה אנו עולים.... מי היה מאמין?

רגע לפני הסוף. בתוך כל הבלגן של סוף השנה ובעיקר העובדה שחלק לא קטן מהילדים עוד עסוק בחזרות לקראת מופע, אני מצליחה להתרגש מעצם הרעיון שאו טו טו זה נגמר. 

התחלנו בחזרות לטקס הסיום, בינתיים את חלק השירה המשותפת. אני מתרשמת שאתם מתגייסים בבגרות ובחברות יפה למשימת העלאת טקס מכובד. 

אז הנה ההזמנה הרשמית שלנו. מחר/מחרתיים תקבלו כרטיסי ישיבה באולם לבני המשפחה וגם הזמנות כאלה אישיות. 

אני מבקשת מכולם לשריין את יום שבת, 21.6.2014. ביום זה ניפגש - אתם ואני - למיפגש פרידה אינטימי.... 

נ.ב.
כבר אמרתי לכם שאתם יקרים לי?